זרובינסקי נ' אגאדיר בע"מ ואח'

פסק דין

פתיח

המחלוקת העיקרית מושא הליך זה נוגעת לנסיבות סיום עבודתו של התובע, וזכאותו לפיצויי פיטורים כנגזרת מכך. בנוסף דורש התובע זכויות סוציאליות שונות והפרשי שכר.

מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבעות העידו מר איתן טרבלוס, מר ירון גינדי, מר אמנון דסה ומר אייל פלח.

להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפנינו:

הנתבעת 1 - אגאדיר בע"מ - הינה חברה פרטית בשליטתו של מר איתן טרבלוס (באמצעות חברה מטעמו – פרסיליה יזמות בע"מ), המתפעלת מסעדה ברחוב נחלת בנימין בתל אביב.

הנתבעת 2 – בר בורגר ראשון בע"מ (להלן גם: הנתבעת או המסעדה) – הינה חברה פרטית נוספת בשליטתו של מר טרבלוס (באמצעות אותה חברה מטעמו), המתפעלת מסעדה בראשון לציון. שתי המסעדות – המנוהלות על ידי הנתבעות 1 ו – 2 – הן חלק מרשת "אגאדיר" (להלן: הרשת).

התובע, מר דימטרי זרובינסקי, עבד בנתבעת 1 כטבח, החל מיום 1.10.02 ועד ליום 30.9.05 (להלן: התקופה הראשונה). בהמשך לכך, וברציפות, עבד בנתבעת 2 - כמנהל המטבח - החל מיום 1.10.05 ועד ליום 31.8.11 (להלן: התקופה השנייה).

אין חולק כי בתום התקופה הראשונה התובע לא קיבל פיצויי פיטורים, ולא נערך מולו "גמר חשבון" כלשהו. בשלב ראשון הכחישו הנתבעות את רציפות העבודה ביניהן (סעיף 56 לכתב ההגנה), אך בפתח דיון ההוכחות אישרה באת כוחן כי קיימת רציפות מלאה (עמ' 4 לפרוטוקול).

מהראיות עלה כי המסעדה נוהלה על ידי שלושה בעלי תפקידים במעמד ניהולי שווה - מנהלת המסעדה, מנהל התפעול של המסעדה והתובע כמנהל המטבח של המסעדה. מעליהם בהיררכיה הניהולית עמדו מנהל המטבחים של הרשת, מנהל התפעול של הרשת ושאר בעלי התפקידים במטה הרשת.

במהלך התקופה השנייה עמד שכרו של התובע על סך חודשי קבוע של 6,984 ₪, ובנוסף לכך רכיב "משמרות" קבוע בסך של 500 ₪ (שכינויו בשנת 2011 שונה ל"לא פעיל" אך נותר באותו שיעור) ורכיב "בונוס" שהשתנה מדי חודש (ממוצע השנה האחרונה לפי חישוב התובע עמד על סך של 4,085 ₪ - סעיף 46 לתצהירו).

מהעדויות עלה כי רכיב ה"בונוס" שולם לפי נוסחה שכללה התייחסות למגוון פרמטרים וביניהם מספר הסועדים במסעדה בחודש הרלוונטי; ממוצע תשלום לסועד; היקף המשלוחים; היחס בין שכר העבודה לביצועי המסעדה; היחס בין עלויות המזון לביצועי המסעדה; דו"חות מבקרים אנונימיים; בדיקה אובייקטיבית של המזון במעבדה; עמידה ביעדי הרשת; ובנוסף לכך "שביעות רצון מטה". עוד עלה כי הפרמטרים התייחסו לביצועי המסעדה כמכלול ולכן תשלומי ה"בונוס" היו זהים ביחס לשלושת מנהלי המסעדה, מלבד הפרמטר של "שביעות רצון מטה" שהשתנה ממנהל למנהל (ויכול היה להביא לפער של עד 1,000 ₪ בתשלום החודשי).

בתחילת שנת 2011 או בסמוך לכך מונתה מנהלת מסעדה חדשה (גב' נטלי כהן), ובחודש אפריל 2011 מונה למסעדה מנהל תפעול חדש – מר אייל פלח (שהינו קרוב משפחה של מר טרבלוס). מהעדויות עלה כי מערכת היחסים בין שלושת מנהלי המסעדה לא עלתה יפה, והושמעו טענות מצד מר פלח (וככל הנראה גם מצד גב' כהן ומנהל המשלוחים מר תומר אליאסי – שלא זומנו למתן עדות) על התנהלותו של התובע.

נוכח התלונות כנגד התובע זומנה, במהלך חודש אוגוסט 2011 (לא נמסר מועד מדויק), ישיבה במסעדה בנוכחות מר טרבלוס, אשר השתתפו בה מר פלח, גב' כהן ומר אליאסי (להלן: פגישת המנהלים). תוך כדי הפגישה הגיע גם התובע למסעדה (לטענת הנתבעת – במפתיע), והישיבה המשיכה בהשתתפותו. הצדדים חלוקים על שהתרחש במהלך אותה ישיבה, אך אין מחלוקת על השורה התחתונה – והינה החלטה כי התובע יסיים עבודתו במסעדה.

הנתבעת טוענת כי התובע הוא שהחליט על סיום עבודתו, ונתן הודעת התפטרות מפורשת; התובע מצידו טוען לא רק שפוטר, אלא כי הדבר נעשה ללא שימוע ותוך הפלייתו לרעה מחמת מוצאו. הצדדים אינם חלוקים כי התובע המשיך בפועל את עבודתו במסעדה משך כשבועיים לאחר פגישת המנהלים, וסיים אותה ביום 31.8.11.

לאחר סיום עבודתו של התובע שוחררו לזכותו כל הכספים שנצברו בגינו בביטוח המנהלים (רכיב פיצויים ורכיב תגמולים), וכן שולם לו מענק בסך של 21,000 ₪ נטו (להלן: המענק; הנתבעת לא פירטה כיצד חושב). בנוסף קיבל התובע בשלב זה דמי הבראה ופדיון חופשה, אך לגרסתו נותרו הפרשים לזכותו.

אין חולק כי בטופס 161 שמולא בגין התובע ציינה הנתבעת את תקופת העבודה השנייה בלבד (נספח ח' לתצהיר התובע); לפי הטופס האמור – שוחררו לזכות התובע סך של 4,059 ₪ מ"מבטחים" וסך של 7,017 ₪ מ"כלל", בנוסף למענק אותו קיבל ישירות מהנתבעת. סך הכול קיבל לפיכך התובע, על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים לו לטענתו, סך של 32,076 ₪.

מהראיות עלה כי הנתבעת דרשה מהתובע לחתום על כתב ויתור כתנאי לקבלת המענק (נספח ז' לתצהירו: מסמך המנוסח ככתב ויתור כוללני ללא התייחסות לנסיבות הספציפיות). אין חולק כי התובע לא חתם על המסמך, ועל אף זאת קיבל בפועל את המענק (בשלושה תשלומים).

התובע החל לעבוד במקום עבודה חלופי שבוע לאחר סיום עבודתו (עמ' 4 לפרוטוקול).

ביום 9.10.11 שלח התובע מכתב לנתבעת, באמצעות בא כוחו (ת/1), במסגרתו טען כי פוטר בחוסר תום לב וללא שימוע, וביקש לקבל לידיו את כל המסמכים הרלוונטיים להעסקתו לרבות מסמכים המלמדים על דרך חישוב ה"בונוסים". במכתב תשובה מיום 26.10.11 (ת/2) נדחו באופן כוללני טענות התובע; נטען כי התובע התפטר; והובהר כי על אף זאת – "לפנים משורת הדין וכמחווה של רצון טוב, החליטה מרשתי לשלם למרשך פיצויי פיטורים, אף כי הוא איננו זכאי להם". בפועל לא שולמו לתובע סכומים נוספים, מעבר לסך הכולל של 32,076 ₪ שפורט לעיל.